אהבה וזוגיות  וכיצד היא מובאת במקרא בשילוב 32 האינטליגנציות – במסגרת קורס אימון זוגי משפחתי אונליין

לקורס ייעוץ זוגי משפחתי – לחץ כאן

                                               מגישה : דליה רמפל

1. היה ביום ההוא נאום ה’ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי (יהשועב)

המשל בשיר השירים לקשר שבין ה’ לכנסת ישראל היא הזוגיות. לכן הזוגיות עוברת מיראה לאהבה, ועוד יותר – לאהבה שאינה  תלויה בדבר.

המושג “יראה” בזוגיות מתרחב הרבה מעבר לשוביניזם והיחס לאישה. בעבר ההישרדות  הייתה תחום שהקיף את כל החיים כמעט..

כשהישרדות הייתה עיקרית, אנשים נדחפו בהנעה פנימית להתחתן, גם אם אהבה, השמחה והעונג לא היו מנת חלקם.

התרבות המערבית , מכוונת יותר ויותר לקשרים של לילה אחד, קשרים לא מחייבים, לזוגיות ללא חיים משותפים ללא מחויבות משותפת וללא נאמנות.  אנו חווים התפוררות דרמטית של כול היסודות הבסיסים ביותר של משפחה   ושל זוגיות, נאמנות והמשכיות.

“עבדוני מאהבה ולא מיראה.”  היה ביום ההוא תקראי  אישי – לשון אישות .  כנסת ישראל נמשלה לאשת איש ובעל הוא שם משותף. כי היו קוראים לעבודה זרה  “בעל” . לפיכך אמר לא תקראי לי בעלי כדי להסיר את שם הבעלים  מפיה. רד”ק

כיום אנו הולכים לקראת גילוי  אלוקי עליון של “ולא תקראי לי עוד בעלי”  – מה שיכוון אותנו בזוגיות הוא העיקרון אהבה, שמחה ועונג.

אינטליגנציה פ – ממשלה – היכולת לשחרר את עצמך מיהירות, ידענות צדקנות.

2. והוא ימשול בך “

במשך אלפי שנים, אופי הקשר בין איש לאישה כלל בתוכו הבדל מעמדות ברור. האישה הייתה משמשת אותו במלאכות שונות , והוא היה אדוניה.

מה שגורר את המשפט “בזעת אפיך תאכל לחם” התוצאה הייתה שהאישה חשה על כתפיה גם את האחריות הכלכלית, שלא הייתה מנת חלקה עד ימנו.

“אחותי רעייתי יונתי תמתי ”  – תואמת לי הקשר שבו לא צריך להתנצח זה עם זה, אלא ההבנה ואהבה שהן מהות הקשר. 

באירוסין יש קשר נשמתי בלתי אמצעי , בלי ממד פיזי הכולל תלותיות  של “והוא ימשול בך”

תשמיש – היכולת לשים גבולות של מותר (בלי אסור) בכל

“אשת חייל עטרת בעלה”

באישה יש  בחינה גבוהה, “אשת חיל עטרת בעלה” –  העטרה נמצאת מעל ראש האדם.

האישה יכולה לחשוף ולהעביר הלאה את האור יותר משבעלה יכול. לכן כתוב “אל תיטוש תורת אמך” התורה מצווה שהאיש ילמד את ציוויה ואת משפטיה, אך פנימיותה עוברת דווקא דרך האימא  – האישה . הגבר צריך לעשות משהו כדי לגלות את התורה , לאישה יש את זה בפנים. “שעשה כרצונו” ולכן התורה עוברת לדור הבא.

עם ישראל נמשלים  לירח . בלילה מושלת הלבנה, השמש לא מופיעה בזמן הזה. אבל מהיכן מקבלת הלבנה את אורה? מהשמש .

היחס בין ה’ לעם ישראל הוא כמו היחס בין החמה ללבנה. אך בתהליך הגאולה יש השתכללות והתקדמות –”ואור החמה יהיה שבעתיים באור שבעת הימים ” –  עדיין יהיה שוני, אבל תהיה הדדיות של משפיע ומקבל.

היציאה מעבדות לחרות  ומשפחה ושפחה  תבוא לידי ביטוי ביכולת האישה לבחור מרצון חופשי  בביטול ובענווה  בבחינת “עבד לה'”

רצון חופשי –  היכולת להיות חיים בהם הכל אפשרי על פי הרצון

לקורס ייעוץ זוגי משפחתי – לחץ כאן

“כל מה שברא ה’ בעולמו זכר ונקבה בראם”

לתנין יש תפקיד בסיפור הבריאה. מסביר הזוהר, שכן כנגד עשרת המאמרות שבהם  נברא העולם נבראו גם עשרה יאורים.

התנין מייצג כוח עוצמתי במיוחד. משה, הגיע אל היאורים אך פחד להתקרב אל התנין הגדול השולט בהם, הוא ראה שיש לתנין שורש עליון בקדושה ולכן יירא ממנו.

הזוהר מתאר כוח פראי, כאוטי, עוצמתי במיוחד, הנעוץ בעולם התוהו .

התנין לא פועל מתוך מסגרת זוגית. איננו מאוזן עם כוח קוטבי הפוך.

כל עיננו של עולם התיקון הוא בשבירת הגאווה הנרקיסיסטית הזו, בהתפתחות אל מבנה זוגי של ” קודשא ברוך הוא ושכינתיהו ” תיקונו של עולם התוהו הוא בהתכללות של חסד ודין, זכר ונקבה. בקבלת האר”י, הזיווג בין קודשא ברייך הוא ושכיניתיהו, היסוד הזכרי והיסוד הנקבי שבעולם האלוקי. מתרחש בשלוש רמות :זיווג מוחין, זיווג נשקין וזיווג יסודות. בהקבלה לעלום האנושי ניתן לדבר על זיווג אינטלקטואל, זיווג אינטימי רגשי וזיווג פיזי גופני.

בעולם שבו יש הכרה באיכויות הנשיות והגבריות – יכולה לצמוח זוגיות מבורכת , זוגיות ההולמת את המציאות המשתנה. בזוגיות  כזו תהיה הרבה יותר שותפות, שתאפשר לנצל את המצב בקיים דווקא ליתרון ולא חיסרון. כשיש לאדם “עזר כנגדו”  השווה לו מכל הבחינות . אדם יכול ללמוד שהוא לא המוביל היחידי.

 גדולת זו תיצור איחוד גדול ושלם בין המינים. “ויהיו כאחד  ומי ישבנו”   ואיימתי נקרא אדם ?בשעה שהוא בחיבור זכר ונקבה – אז הוא שלם ונקרא   איחוד בלא חיסרון.

תבונות – היכולת לדעת את עצמך דרך אחרים ודרך התנסויות.

5.

“ויאמר ה’ פרו ורבו ומלאו את הארץ “

בבריאת האדם הציב לו ה’ יעד ברור – לפרות ולהרבות. בפרייה ורבייה ה’ פועל באופן של ברכה, כי נתן לבני האדם את הזכות להיות שותפים במימוש המפעל הכביר של הבריאה. הצורך בברכת ה’ נובע מכך שאף על פי שבני האדם פועלים את הפעילות היסודית של הפרייה והרבייה, משם והלאה הכול נעשה בידי שמים – שלמות ובריאות.

יעד זה קבע ה’ על ידי שותפות של שני המינים, שיתחברו ביניהם מתוך בחירתם.

ה’ טבע במציאות כוחות עצומים שיניעו את בני האדם לקראת המטרה הזו. ועשה שכל הרגשות הנעימים והטובים יתחברו יחד מעמד זה – רגש השמחה, אהבה וחום. כול הרגשות האלו יהיו עולם בפני עצמו.

נראה לומר שאילו האדם היה יכול לפרות ולהרבות כיצור יחידי, היה יכול להגיע מכך לגאווה שהוא יכול לעשות הכול בכוחות עצמו ואינו זקוק לאף אחד אחר, והיית נולדת מכך טעות שהוא כמו אלוהים בארץ.

זרע – היכולת לשים מניע וכוונה כזרע ממנו צומחת

6.

“לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו”

כחלק מזה, מלבד התכלית של פרייה ורבייה, יש לה מטרה שיהיה לאדם טוב בעולם.

התורה מדגישה שטובת האדם בחיבורו עם אשתו.

מדוע זו טובת האדם?

“על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד”

בפסוק זה אנו מוצאים ביטויים משמעותיים ביחס לקשר בין בני הזוג :דבקות והפיכה לבשר אחד.

כוונת הפסוק שבחיבור בין האיש לאשתו הם הופכים ליישות אחת שלמות, ואם כן זה הוא קריאה גדולה למטרה הנעלית של הנישואין , והיא “להפוך לבשר אחד”.

טובת האדם לחזור למצב הדומה למצבו הראשוני, ורק במצב זה יוכל לבוא לידי שלמות הרוחנית והאנושית.

ישות שלמה מורכבת מחלקים שונים המשלמים זה את זה. ולכן גם האדם צריך ליצור קשר עם מי שאמור להשלים אותו ולתת בו חלקים שאינם נמצאים בו, או לפחות מופיעים בצורה חלשה יותר.

כדי ליצור חיבור אמיתי צריך דווקא מי שמשלים ולא מי שדומה. הדומה לא יוצר את השלמות.

הטוב שמדברת עליו בתורה בהקשר לזוגיות ומשפחה . הוא טוב כללי המותיר את רישומו על החיים ככלל ומשפיע על כול מערכות החיים. הטוב הוא מצב השלמות שאדם זוכה לו על ידי הנישואין.

תשמיש – היכולת לגעת ביקום ,בעצמך, באחרים לגעת בעומק

“אל האישה אמר ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים”      

בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ… בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם”; האיש זוכה בקניינים בכך שהוא עובד את האדמה בעצב ובמאמץ רב. באותה פרשה נאמר לאשה, בראשית ג16: “אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים, וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ”; האישה זוכה בקניניים בכך שהיא הרה ויולדת בעצב ובמאמץ רב.

בעקבות חטא עץ הדעת , ה’ נותן עונשים מגדרים לאדם וחוה.

בעונשים אלו ה’ כביכול יצר את החלוקה העקרונית בין תפקידי האישה והגבר. האישה נענשה בכך שתלד בעצב. הגבר נענש בקושי פרנסה משום שזהו תפקידו , לפרנסו להעניק ביטחון.

ביסוד הבריאה בין הגבר לאישה, מופיעה ההבדלות בין הגבר לאישה ותכונותיהם.

תורת הקבלה נתנה הגדרה לחלוקה הזאת “הזכר” – משפיע  ו“הנקבה – מקבל “.

הזכר מייצג את מידת החסד בעולם והנקבה מייצגת את מידת הדין, ועל ידי שהזכר כובש את הנקבה, והיא מתמסרת אליו, כך בעולם הרוחני הנקבה העליונה שהיא מידת המלכות שורש הדין, נמתקת על ידי מידת החסד , ועל ידי המיזוג הזה, של חסד בדין, מתקבלת המידה הממוצעת הנקראת מידת הרחמים – “מיתוק הדין”.

אחדות – היכולת לחזק את השונות כדי ליצור אחדות והרמוניה.

“על כן יעזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו”

“ יש אוהב דבק מאח “, דבקות – זה השם שהתורה נתנה לקשר אמיתי של הקמת בית, “ועל כן יעזב את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיה לבשר אחד”.

 זה הביטוי שהתורה תתאר בו את הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל – “איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל”.

נישואין הם דבקות . אנחנו צריכים להיות מסוגלים לעזור לילדים שלנו לעזוב אותנו – פיזית , לא בנפש, ברוח ובאהבה – ולדבוק בבני זוגם. צריך לעזור להם לעכל את הבנייה של חיים חדשים.

תורת החסידות, אדם הרוצה להגיע לבחינת “ודבק באשתו”  יוכל לעשות כן רק כשיעזוב את אביו ואמו. אחת הכוונות העיקריות ב”עזיבת אביו ואמו” היא היכולת להתנתק מאופן החשיבה, ההנהגה ההתנהגותית וההרגלים הקיימים בבית הוריו ולא להביא לביתו החדש ולזוגיות הנוכחית העתק מובנה של בית הוריו, אלא לדעת לבנות זוגיות והרגלים המתאימים לאשתו ולו גם יחד, במקום להיות מונעים מרגילות התנהגותית או מחשבתית המתאימים להוריו שלא בהכרח שייכים ונכונים לבני ביתו החדשים.

מובן שאין הכוונה שצריכים לנתק קשר עם בני המשפחה שהרי כל המטרה ביהדות היא ליצור שלום ואחדות בין אדם לחברו ובוודאי בין איש לאשתו.  משמעות הדברים היא שהשותפות העיקרית בהחלטות, בהקרבה באינטימיות ובהתמסרות צריכה להיות מופנית בראש ובראשונה לאשה.

 אהבה –  אהבה ככל הסיבות ותרופה של כל הסיבות

9.

“אשת חייל מי ימצא בטח בה לב ושלל לא יחסר ”

המזמור “אשת חיל” נכתב על ידי שלמה המלך, ומזמור זה חותם את ספר משלי. יופייה מלווה בפנימיות . החן והבל הם שקר והבל. י

אשת חיל היא דמות לחיקוי בנועם הליכותיה – ´צופיה הליכות ביתה´. אשת חיל דואגת לזולת. היא רחמנית, יש בה רוחב לב. ´כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון´. היא אישה חכמה – ´פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה´- בביתה יש חום ואהבה.

אשת חייל “בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר” – טומן בתוכו תובנות רבות לגבי הקשר בין נשים וגברים. מי שאחראי על השפע בבית זה לא הגבר, זה האישה . האישה היא המפרה, היא מביאה את הפירות . הגבר מביא את הזרע – הפוטנציאל לכן האישה מביאה ילדים . לאישה יש יכולת ריפוי ואינטואיציה אדרים. אם הגבר מחובר לעצמו ונאמן לעצמו ביכולתו להפוך כל אדמה לאדמה פורייה. אם הגברים יתנו לנשים מה שהן צריכות , הן תתחברנה לחלק בתוכן.

טעם – היכולת להיות טעים לתת טעם (טוב)לחיים.

10.

איש ואישה זכו – שכינה ביניהן, לא זכו – אש אוכלת

שכינה  ביניהן, התכוון רבי עקיבא לצרף שם ה’ באמצעות חיבור אות יו”ד מאיש ואת ה”א – אישה  . 

מה משמעות זכו ?

אם הם מתבוננים זה בזה דרך שליחותם המשותפת ומכוונים אליה את שאיפותיהם הרוחניות ,הרי שיתממש הרצון האלוקי הטוב והמטיב.

חתן וכלה ממלאים תפקיד של שני כרובים, שני מלאכים, שני שליחים פורשי כנפיים אשר מיועדים להקים בית חדש בישראל. הם נושאים איתם שליחות משותפת מאת בורא עולם. איש ואישה יוצאים מנקודות מוצא שונות ואמורים לבצע שליחות אחת מבין שניהם. אליהם התיחס רבי עקיבא באומרו שאם זכו – שכינה בינהן.

“אל הכפרת יהיו פני הכרבים” פני שהם חייבים להיות מופנים אל הכפורת . כאשר מתממש קשר מרובע זה בברית הנישואין, נוצר הכלי להשראת השכינה. “איש ואישה – שכינה בינהם. –.

גילוי שכינה בביתם הוא גילוי שליחותם המשותפת שהיא גילוי הרצון האלוקי, כאשר זו התבצע תשרה גם הברכה בביתם.  

שמיעה – היכולת לשמוע מתוך משמעת וליצור משמעות

.

11. מצא אישה מצא טוב ויפק רצון מה’

ישנה גישה שטוענת שלכל איש יש אישה אחת שבדיוק מתאימה לו, וברגע שהם ימצאו זה את זו, הם יתאהבו מיד, ויחיו באושר.

לגישה זו יש רמז שבפרשת בריאת האדם , שם מסופר שהאדם נברא זכר ונקבה מחוברים יחדש, וה’ מפריד אותם והביא את האישה אל האדם , כך שהאישה היא למעשה החצי השני  של האיש, וכל מטרתו של האדם בעולם הוא למצוא את החצי השני שלו ולהתחבר אליו מחדש. ארבעים יום קודם יצירת הולד יוצאת בת קול ואומרת פלוני לפלוני – דברי חז”ל .

• מליובאביטש אמר לחסידיו – להתחתן מתוך התאמה בסיסית בלבד, ואז לעבוד על המידות  –

טוֹב יָפִיק רָצוֹן מה‘, לאִישׁ – אדם טוב, החושב ועושה מעשים המיטיבים ומועילים לבריות, בניגוד לאיש הזומם לעשות מעשים רעים ומזיקים

אור – היכולת להיות בוודאות שהכל בא מצד האור

    זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, ויקרא את שמם אדם ביום הבראם “12.

יש פה מעבר חד מלשון יחיד ללשון רבים אדם –

האדם עצמו נברא בשני פרצופים, זכר ונקבה, ושני אלו היו מחוברים זה לזה, גב אל גב. על כן ניתן לומר בו גם ‘בצלם אלוקים ברא אותו‘, וגם ‘זכר ונקבה ברא אותם‘. שהרי מדובר בישות אחת אולם היא מורכבת משני ציידיה זכר ונקבה.. אותו, כלומר, הדמיון לאלוקים הוא בהיות האדם מורכב הן מצד זכרי והן מצד י

אידיאל הנישואין אינו מימוש החוויה הרומנטית, אלא יצירת תודעה משותפת של “אנחנו” תודעה של ברית. תודעה זו אינה מבטלת את ה”אני , ה את או אתה . כל אחד מבני הזוג חווה את אנחנו הרחבה של אישיותו הפרטית. מתוך כך הוא חוה את ויתורו למען זולתו או למען “אנחנו” – לא כצמצם והקטנת עצמו אלא כביטוי לגדילה והתרחבות אישית.

גם אתה וגם אנחנו נכונים לפנות מקום כדי לתת מרחב ל”אני” כשהוא זקקו לו.

שלום – היכולת להכיל אותך ואחרים כדי ליצור שלם ושלמות.

.13

    ועיני לאה רכות ורחל הייתה יפת תאר ויפת מראה     

אור החיים הקדוש , אומר שיפת התואר אכן מוצאת חן בעייני החייל, אך לא בגלל יופיה החיצוני , אלא מפני שהוא חש שיש בה ניצוץ קדושה.  וראויה היא להתגייר . ועל שמו היא נקראת “יפת תואר”

והנה חלק מדבריו:” באה להעיר שבאמצעותו היותו עסוק במצווה(של המלחמה) יגלה ה’ את עיניו להכיר בגויה שיש בה “יפת תואר” שהיא נשמה הקדושה הנקרית “יפת תואר, כי זוהר נשמות הקדושות מופלא ועצום הוא, וזאת האישה קנתה בה חלק זה הטוב, ולזה קראה הכתוב אשת יפת תואר.

“אור החיים” – יפת תואר –  אישיות, בעלת ערכים, יראת שמים, מחנכת, ראויה להערכה, אשת חייל !!     

אהבה וזוגיות  במקרא

14. “וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים:  שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי“.(בראשית, יא)

אחרי שלוקח אברהם את שרה לאישה, הם יוצאים מאור כשדים ונודדים לארץ כנען. בעת הנדודים, מגיעים אברהם ושרה למצרים, שם חושש אברהם שמא ייקחו את שרה בשל יופייה ואותו יהרגו, ומבקש ממנה להצהיר כי היא אחותו . למרות זאת, פרעה לוקח את שרה ובתמורה נותן לאברהם מתנות. בסוף הוא מחזיר אותה לאברהם ושולח אותם ממצרים.

שרה היא זו שמציעה לו את שפחתה ,הגר, כדי שתלד לו בן. “וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי יְהוָה מִלֶּדֶת–בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה; וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי”. מעשה זה מראה על הקרבה של שרה למען בעלה.

בראשית –  היכולת להתחיל הכל מהתחלה בכל מקום בכל גיל

15. “ַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת-יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל. וַתֹּאמֶר אֶל-הָעֶבֶד, מִי-הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.” (בראשית, כד)

רבקה רואה את יצחק לראשונה כאשר הוא יוצא לתפילה והיא נופלת מהגמל. כאשר היא מבינה מיהו, היא ממהרת להתכסות- יצחק לוקח אותה לאוהלו ונושא אותה לאישה.

“וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ” מילת המפתח פה היא “ויאהבה” .

בהמשך הנישואין מתמודדים יצחק ורבקה עם עקרותה של רבקה, פרק שמסתיים לאחר תפילות רבות של יצחק עבור רבקה ולאחר שה’ נענה לתפילותיו ופותח את רחמה- הולדת עשו ויעקב.

תפילה – העמקת עבודת שבלב – תהליך מודעות והתעוררות.

אור – היכולת לראות בוודאות  שהכל בא מצד האור.

16. “וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ.” (בראשית, כט)

מהפסוק הזה אפשר לומר כי יעקב התאהב ברחל ממבט ראשון. כבר אז, אחרי אותה הנשיקה, הם יוצאים לדרך של אהבה שכולה ציפייה, מסירות, המתנה ואמונה. יעקב ממהר לפגוש את אביה של רחל, שמסכים איתו כי יוכל להינשא לביתו לאחר שבע שנות עבודה. אולם, לבן, לאחר שבע שנות העבודה של יעקב מרמה ומוסר לו את ביתו השנייה- לאה. יעקב אינו אוהב את לאה וזועם על כך שנוצל על ידי לבן והוא ממשיך לעבוד שבע שנים נוספות בשביל רחל.

ה’ סגר את רחמה של רחל והיא אינה יכולה ללדת. לאה, לעומת זאת יכולה ללדת ואף משתמשת בזה כדי לנסות להגיע לליבו של יעקב: וכף שתי הנשים מתחרות על ליבו- האחת ההולכת בדרך האהבה- והיא אכן נאהבת, והשנייה בעזרת פריונה- אולם שנואה. אהבתו של יעקב לרחל בולטת מאוד ביחס לאשתו השנייה שאותה לא אהב כלל: אהבה זו מתבטאת גם באהבת ילדיו- שמהם רק בן אחד נולד לרחל שהייתה עקרה, והוא החביב ביותר על יעקב.

17. אמנון ותמר –

וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל-תָּמָר, הַבַּיְתָה לֵאמֹר:  לְכִי נָא, בֵּית אַמְנוֹן אָחִיךְ, וַעֲשִׂי-לוֹ, הַבִּרְיָה. (שמואל ב, יג)

על סיפורם של אמנון ותמר נאמר במסכת אבות:

“כל אהבה התלויה בדבר – בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר – אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן“.

אהבה שאינה תלויה בדבר , היא אהבה שמגיעה ממקום של יכולת לאהוב כל אדם באשר הוא אדם, להעניק, לכבד, לדאוג, ולדעת אותו.  אהבה התלויה בדבר ,היא אהבה של האדם אנוכי ,השופט כל אחד רק מבחינת התועלת שהיא מביאה לו, מהצורך למלא את הריקנות שהוא חש – אהבה כזו לא תוכל להתקיים.

רצון לתת – היכולת לתת כמטרה נעלה ותכלית לחיים.

18. חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ”. (משלי יד)

אף על פי שעיקר התיקון בפועל – מצד עבודת המידות ותיקון הברית וכדומה – שייך לבעל, אולם ישנה נקודה ששם האישה צריכה להיות חכמה כדי לבנות את ביתה ולא להרוס אותו.   

החכמה לדעת להמתין בסבלנות. לקבל באהבה את אותם הקשיים. לשמוח בחלקה.

ואיוולת בידיה תהרסנו”, כלומר אותו חוסר סבלנות, חוסר לקיחת אחריות על החיים – על ידי זה היא הורסת בידיה ממש את מה שיכול היה להיות הבית שלה.

וגם אם הבעל ממש עובד על עצמו ומידותיו, הרי שחוסר הסבלנות של האישה שובר אותו, קל וחומר אם מדובר בבעל שהוא אדם ‘רדום’ ואינו יודע מימינו ומשמאלו, אז ברור מאליו שחוסר הסבלנות של האישה יהרוס כל סיכוי שהוא יגיע אי פעם לתיקון שלו.

חכמה – היכולת לדעת היכן, מתי , עם מי, כמה ואיך 

?  למי הנערה הזאת      מגילת רות ובועז – 19.

נעמי ובעלה אלימלך גרים בשדות מואב, ולהם שני בנים, מחלון וכליון. רות היא אשת מחלון, כלתה של נעמי. למרבית הצער נפטרים אלימלך ושני בניה של נעמי. רות נותרת אלמנה. 

נעמי מחליטה לשוב לביתה ורות מחליטה להצטרף. רות נותרת חסרת כל: חסרת משפחה, בלי בעל וללא רכוש.  

רות הולכת ללקט שבולים בשדה של בועז. כנראה שהיא אישה מאוד יפה ובולטת, והיא מצליחה     לתפוס את תשומת ליבו של בועז, שמיד שואל “למי הנערה הזאת?”. כשאומרים לו שהיא שבה עם      נעמי, הוא מבין שהיא קרובת משפחה. . מיד הוא פונה אליה בחום רב: “הלא שמעת     בתי, אל תלכי ללקוט בשדה אחר”.

בועז נושא לאשה את רות, הוא גואל את שדהו של אלימלך וגם מקיים את שמו של המת ונולד להם בן.

                “”ברוך ה’ אשר לא השבית לך גואל היום ויקרא שמו בישראל. והיה לך למשיב נפש לכלכל                                                                                                                                          

רצון לתת –  היכולת לתת במטרה נעלה ותכלית חיים                                    

. “כי עשֹה יעשה ה’ לאדֹנִי בית נאמן… כי יעשה ה’ לאדנִי ככל אשר דִּבר את הטובה עליך וצוְך לנגיד על ישראל” דוד ואביגל (שמואל א’ )

נבל, שהיה איש “גדול מאד”, כלשון הכתוב, ועשיר מופלג, ו תבע לעצמו את זכות השלטון במקומו ובסביבתו. ועל כן לא ראה נבל בעין יפה את דוד ואנשיו, הבאים לפרוש את חסותם נשים מהם דמי חסות והתייחס אל דוד כאל עבד מורד. “מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו”.

דברים אלה משקפים את המצב שהיה במלכות שאול. שאול היה מלך חלש ולא עלתה בידו להשליט את סמכותו בכל גבולות ישראל. ועל כן היו שם עבדים רבים הבורחים מן אדוניהם. ובזה רמוז עוד ששאול לא דאג לרווחת העם, והעשירים היו כובשים את העניים לעבדים, והם היו בורחים מפניהם. אביגל אשת נבל בחכמתה הבינה, שמשטרו של שאול עומד להתמוטט,                                                              .

 אביגיל ביקשה  למצוא חן בעיני דוד . שהיא מקבלת את הצעתו לשאתה לאישה. היא משתחווה אפיים ארצה ואומרת: “הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדנִי”. ואולם היא איננה מתנהגת כשפחה כלל וכלל, אלא קמה ורוכבת על החמור ולוקחת אתה חמש נערות (משרתות) הולכות לפניה, וככה היא באה אל דוד, והוא לוקח אותה לאישה.

                                                                                        .

21. הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם! אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי – מַה תַּגִּידוּ לוֹ? שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי(שיר השירים)

הרב יצחק שלו,לא ניתן לעורר אהבה בוסרית.

 כאשר האהבה עוד לא חפצה אין לעוררה כי התוצאות לא טובות. לכן אסרו חז”ל לעלות בחומה. לעלות כשעוד אין רצון לא יוצא מזה כלום. התוצאות הרות אסון. הן יכולות להרחיק את האהבה עוד. כך היה לשבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הזמן והקרו (מלשון קירור) את שאר השבטים כאשר באמת הגיע זמן הגאולה, שהרי ראו כולם שהיציאה הקודמת לא צלחה. הדבר הזה נכון גם בחיים הזוגיים וגן בחיים הלאומיים. עלינו לחכות שיהיה חפץ. עלינו להגביר את האהבה ואז להמשיך לעורר אותה.. 
למה אם כן נקרא עם ישראל בנות ירושלים? כי עם ישראל הם עדינים כמו הנשים. סימני אומה זו הם שהם ביישנים עלובים וגומלי חסדים. למה אם כן הפניה היא בלשון זכר? כדי לומר לנו שאינה כוללת רק את הבנות. למעשה, היא כוללת בעיקר את הגברים. להם קשה יותר להתאפק בחיים מאשר לבנות. לנשים יכולת גבוהה של שליטה עצמית ודחיית סיפוקים באופן יחסי יותר מהגברים (כמובן שיש יוצאים מהכלל), ולכן יש צורך להשביע אותם בעניין. אל תעירו את האהבה לפני שהיא באמת חפצה. אל תקדימו את הרגע. תשמרו את הקדושה לרגע הנכון. 
לכן המשל ממשיל את כל עם ישראל לבנות, אבל רוצה שלמה לרמוז לנו כי הוא לא מדבר רק אל הבנות. כאן גם אין פניה לכנסת ישראל המופיעה תמיד בלשון נקבה בשיר השירים, אלא לכל אחד ואחת מהפרטים של העם הזה..

זרע – היכולת לשים מניע וכוונה נכונה כזרע ממנו צומחת

אהבה וזוגיות לפי הקבלה

22. ” והאדם ידע את חווה אשתו”(בראשית)

מסירות נפש –  דבקות  – אריה יעקב לייב

“חיפוש אחרי חווית “הוא טבעי. החוויה מחפשת את ההרגשה העצמית, היעד שלה הוא אני. יש מדרגה אחרת באהבה והיא נקראת ידיעה . אתה רוצה לדעת מיהו האדם שנמצא שם בגוף החינני   והמענג הזה. אינך מרוכז בהרגשת העונג שאהובתך גורמת לך אלא בה עצמה. לפתע היעד מפסיק להיות הרגש עצמי כזה או אחר. נולד רצון להתאחד איתה, להיות איתה באופן מלא. אתה מרגיש שכל אימת שאתה מאבד את הרצון הזה אתה נופל לתאווה.

אם אהבה מעמיקה היא הופכת לכלות נפש. לא איכפת לך כלל מעצמך . מיקוד התודעה הוא בכלל במקום אחר. “זו מסירות הנפש” אתה יוצא לגמרי מגדרי עצמך , נפתח להכיל במישהו אחר. מדרגה זו נקראת דבקות . נקודה הרצון העמוקה להיות יחד כמו מבטלת את כל הלבושים ואת כל הרגשיים העצמיים האחרים.

יתכן שמה שמניע הוא הרצון לזכות לחוויה שתתעורר אותך לחיים, . המניע לחיפוש רוחני  עשוי להיות כמיה לאושר, עוצמה, משמעות , אולי פחד מהמוות . אך אם אהבתך מעמיקה ,ייוולד הרצון לדעת את ה’. כול דבר אחר כולל התענוג שלך  מתבטל. אינך חפץ בגן עדן, לך אכפת לך מכלום. אתה רוצה דבר אחד בלבד  – אהבת אלוהים.

חוה נקראת על שם החוויה . ממנה בא לנו כל הרגש החיים שלנו

רצון לתת – היכולת לתת כמטרה נעלה ותכלית החיים.

23.” איש אישה ונחש ביניהם”

 חכמת הקבלה מסבירה, שבמציאות פועל כוח אחד בלבד שנקרא “בורא”. לכוח המופשט הזה יש מטרה ותכלית אחת – להיטיב, כלומר, להעניק שפע ולהסב הנאה.

כדי לממש את רצונו, הוא ברא נברא, נשמה כללית שתוכל לקבל את כל שפעו. לנשמה הזו קומשלי י”ב,

ראים המקובלים נשמת “אדם הראשון”, או בקיצור “אדם”. מהסיפור המקראי עולה שאותה נשמה “פיזזה” בנחת בגן עדן, עד שבשלב מסוים, החליט הבורא לעשות מעשה.

“וַיֹּאמֶר ה’ אֱל-הִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ.” (בראשית, ב’, ה’)

במצב הראשוני שבו נבראה, היתה הנשמה הכללית א-מינית, זכר ונקבה כאחד.

כאמור, בראשיתה של מערכת היחסים בין הבורא לנברא, הבורא הוא טוב ומיטיב וכל רצונו הוא להעניק לנברא, כדי לממש את מטרת הבריאה ולהתמלא בתענוג אינסופי, צריך הנברא ללמוד איך לשלב בין הקבלה לבין הנתינה.

על בני הזוג להכיר בקיומו של “הנחש” ביניהם. להבין שהאגו ההרסני הוא שמוביל אותם מדחי לדחי והורס את מערכת היחסים.

בני הזוג צריכים לשאוף לגלות את האהבה, את הוויתור ואת השיתוף ביניהם.

אחדות – היכולת לחזק את השונות כדי ליצור אחדות והרמוניה.

24. 24. מטרת הבורא בבריאת האדם היא להביא את האדם לשלמות ונצחיות” (בעל הסולם)

המקובלים מסבירים לנו שהבורא אוהב אותנו כל הזמן, אך קשה להרגיש זאת בחיי היום יום מכיוון שהוא מסתיר את עצמו מאיתנו. לעומת זאת, בני אדם אחרים אינם נסתרים מעינינו, והודות לכך אנו יכולים “לתרגל” בינינו את אהבת הזולת. באמצעות היחסים בינינו נוכל ללמוד להתעלות מעל רצוננו לקבל אהבה בצורה אגואיסטית. כשכך יקרה, נרכוש את טבעו של הבורא.    

. כול שרצונו של האדם גדל, הוא מתחיל להרגיש שיוכל ליהנות אם ינצל את הזולת לטובתו. נראה לאדם שיוכל להיות מאושר אם יצליח לשלוט על שאר האנשים ולהשתמש בהם לטובתו האישית, אך עם הגיעו לשלב ההתפתחות הסופי, הוא מגלה שמה שחסר לו יותר מכל היא היכולת לאהוב ולתת ללא הגבלה, כמו הבורא  

התבוננות – היכולת לדעת את עצמך דרך אחרים ודרך התנסויות.

  אשת חייל עטרת בעלה..”  משלי י”ב .25

העטרה היא הכתר שעל ראש המלך  . עטרה  -” ירושלים של זהב” היא סממן מוצהר של מלכות ישראל.  .

העוצמה הנשית מגדירה את האישה  היא ה”כתר” שבראש בעלה. שיא הופעתו של האיש מתגלה באשתו. שיא מימוש כוח החיות ה”גברי” המחשבתי שבאיש הוא דווקא בממד הנשי הגופני.

שיא קיום האלוהות , היא בחינת המלכות שלה.   

עטרה, פירושה כתר

 עטרה – היא אשה שבין היתר מסוגלת להביא לבעלה כתר מלוכה.  

האשה המבישה עלולה לגרום לבעלה לאבד את כתר המלוכה, ואף לאבד את חיו.

אור/כתר – היכולת להיות בוודאות שהכול בא מצד האר.

26. ” אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים” ” שיר השירים”         

המצב הזה מתואר בזוהר שהבורא מדבר כביכול עם הנשמה ואומר לה: “אם לא תדעי לך היפה בנשים”;  רש”ב  מפרש את האימרה הזו: “אם את באת, מטרם שבאת לכאן, ואינך יודעת את סודות העולם העליון, צאי  לך בעקבי הצאן, היינו שתתגלגלי פעם שניה לעולם”.

הקיום בעולם העליון מותנה בכך שהנשמה תהיה שווה לבורא בתכונותיה, כלומר שתפתח את תכונת האהבה והנתינה. לכן, אם הנשמה לא תיקנה את עצמה , אומרים לה ‘צאי לך’: עלייך לרדת פעם נוספת למציאות העולם הגשמי – להיוולד בגוף, לגדול ולהגיע למצב שבו תעמדי ברשות עצמך ותוכלי להחליט באיזה נתיב ללכת. מגיל זה ואילך הנשמה מקבלת הזדמנות נוספת.

דיבור – היכולת להקפיד על דיבור נכון

27. ” “הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים” שיר השירים

כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ”. כל תיאורי היופי המפורטים מעידים על אהבה גדולה.        .

, כאשר שיר השירים מתאר את הרעייה כיפהפייה, הוא בא ללמד אותנו שבעצם כל הבריאה היא פשוט מושלמת ואין בה שום קלקול. הדבר היחיד שדורש שדרוג הוא היחס שלנו לעולם. האישה, הרעייה, מסמלת את הבריאה כולה, ואילו הגבר מסמל את הבורא. כאשר נפתח יחס של “ואהבת לרעך כמוך”, גם אנחנו נראה שהמציאות יפהפייה, שכל פרט ופרט בה מושלם.

שיר השירים נכתב מרמה של אהבה שאינה תלויה בדבר.  אני רוצה בטובתך. האהבה והנתינה שלי אינן תלויות בכך שאקבל ממך משהו בחזרה. במצב כזה, אני עצמי כאילו לא קיים, אני חי בתוך מי שאני אוהב

חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי”. האהבה תופסת אותי עד כדי כך שאני לא מרגיש את עצמי, אלא רק את האהבה שממלאת אותי. אני יוצא מעצמי, מתעלה מעל הטבע שלי כאילו אני לא נמצא, לא קיים, וקיימת רק ההרגשה הזו של האהבה הכללית. זוהי נקודת הייחוד שלי עם הבורא, נקודת הדבקות, ה”זיווג” הרוחני העליון ביני לבין כוח האהבה הכללי שממלא את כל הבריאה. כך אני מגיע לשיא התפתחותי, למימוש כל הפוטנציאל שטמון בי.

ראייה – היכולת לראות את מה שאתה רוצה להראות

          כל כבודה בת מלך פנימה 28.   

הביטוי “כבוֹדה של בת מלך – פנימה” משמש היום את שומרי הצניעות לאמור: “האשה  היהודייה היא בת מלך ועליה לשמור על כבוֹדהּ”. כלומר – לכסות את גופה וראשה, ואם תכבד ותשב בבית – מה טוב. 

אבל במקרא מופיע ביטוי שונה במעט,

המקום הנשי הוא מקום של פיתוח העוצמות הרוחניות הפנימיות. כל יכולת הגבר לצאת החוצה מותנת בכך שיש לו את האישה בפנים.

אם אין לו את מה שמכונה” בפנים “, הוא לא יוכל לצאת ולפעול . האישה נותנת לך את העוצמה שבונה אותו מבפנים. מקומו העיקרי  של האיש הוא בניין העולם בחוץ. האישה בונה את העולם מהבית , מהפנים. אלו שני צדדים משלימים, הצד החיצוני והצד הפנימי של הבית. האישה – הבית הוא ממלכתה.

סופר סיפור על בת מלך הבאה עם הפמליה שלה אל ארמון המלך:

שִׁמְעִי-בַת וּרְאִי, וְהַטִּי אָזְנֵךְ; וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ, וּבֵית אָבִיךְ.

וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ: כִּי-הוּא אֲדֹנַיִךְ, וְהִשְׁתַּחֲוִי-לוֹ.

וּבַת-צֹר: בְּמִנְחָה, פָּנַיִךְ יְחַלּוּ–עֲשִׁירֵי עָם.

כָּל-כְּבוּדָּה בַת-מֶלֶךְ פְּנִימָה; מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ.

לִרְקָמוֹת, תּוּבַל לַמֶּלֶךְ: בְּתוּלוֹת אַחֲרֶיהָ, רֵעוֹתֶיהָ–מוּבָאוֹת לָךְ.

  תּוּבַלְנָה, בִּשְׂמָחֹת וָגִיל; תְּבֹאֶינָה, בְּהֵיכַל מֶלֶךְ.

כל כבודה ממשבצות זהב”. כלומר, הפסוק לא מדבר על כבוֹד (בחולם), אלא על  כבודה.  

חיים – היכולת לחולל  שינוי פנימי ולהעביר הלאה

זכר ונקבה בראם        זכר 29.

“שכל מה שברא ה’ בעולמו זכר ונקבה בראם” 

ה’ ברא שני יצורים ששונים לא רק בצורתם החיצונית אלא גם במהותם. הגבר הוא “משפיע”  בקצב החיים שהוא מכניס לזוגיות, בפרנסה ובביטחון  וביחסי האישות שבהם הוא משפיע את זרעו אל הנקבה ועוד.

הגבר כמובן גם מושפע וגם בו יש צדדים שהם רגשיים הטבועים בו והם חלק בלתי נפרד ממנו. תכונו ת המושפע ה”נשיות”  אינן גורעות ממנו, אלא להפך, גורמות לו להיות שלם יותר במהלך השנים הושכחו האיכויות הרגשיות הקיימות בגבר.

מהות הגבריות היא לתת לאיכויות הזכריות לפעול בעולם, מתוך ידיעה עצמית ברורה שכך ולשם כך נברא, אך בד בבד לתת מקום לרגש ולהביט לעצמו מה נכון לו, ולא רק מה מצופה ממנו. בכך יהיה הגבר שלם יותר עם עצמו , אלוקיו, בת זוגו וזולתו

רצון לתת – היכולת לתת כמטרה נעלה ותכלית החיים..

30. מקדש את עמו על ידי חופה וקידושיו

ברכות נישואים , הן ברכות הנאמרות בטקס הנישואין היהודי ובמשך “שבעת ימי המשתה “

הברכה הראשונה היא ברכת הגפן שמתייחסת לכלל הבריאה , לקוסמוס כולו , “שהכל ברא לכבודו “ – באה לידי ביטוי יכולתו של אדם להשתתף עם ה’ במעשה בראשית. משם מגיעים למישור האוניברסלי , האנושות , מין האדם  “אדם”..

“ברוך אתה ה’ מלך העולם יוצר האדם.” –  אדם אינו איש בודד ולא אישה בודדת , איש ואישה יחדיו. אדם וחוה התקשרו בינהם בקשר נישואין ויצרו יצירה חדשה של מושג האדם.

,יצר את האדם בצלמו ” – צלם אלוהים שבאדם היא עובדת היותו חי.

והתקין לו ממנו עדי עד

שוש תשוש ותגל ו

שמח תשמח

אשר ברא – אנו מברכים את ממד השמחה לעולם. מצווה לשמח חתן וכלה לשמח אותןם שהמעשה שהם עושים הוא נכון.

אינטליגנציה  – רצון חופשי – היכולת לחיות חיים בהם הכל אפשרי על פי הרצון.

31. הרי את מקודש לי

 הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל” ונותן לה טבעת לעיני שני עדים.

האישה נקנת בשלושה דרכים , אין כוונתו קניין במובן של בעלות , אלא הוא מכיל בתוכו את מובניו של הקשר העמוק בין איש לאישה.

הפירוש המקובל ללשון קידושין הוא במובא בסוגיית קידושין: דאסר לה אכולי עלמא כהקדש “כלומר שהאשה אסורה על כל הגברים שבעולם”.

יצירת קשר זוגי ומחייב בין איש לאישה כוונתה ע”י חז”ל בלשון קידושין להדגיש את ייחודיות הקשר ועומק המשמעויות שהוא טומן בחובו  – שותפות. יחסים אינטימי בעל ממד רוחני וחברות נאמנה .

ע”י הקידושין האישה מתייחדת לאיש , בקשר אמיץ תוך שהיא מעבירה אליו את זכותה לייחד עצמה לגבר אחר. .

התורה הציבה לאיש חובות אישיות וכלכליות כלפי האישה שנועדו לשמור על מסגרת זוגית יציבה.

טבעת היא בצורה עיגול. לעיגול שאין לו התחלה ואין לו סוף , מסמל את האור האלקי הנעלה מן העולם,. הטבעת כדבר עגול מסמלת את הרעיון והכוונה הפנימית של הנישואין, שעל ידי הנישואין מתגלה אור הסובב, מתגלה כח האין סוף בלי גבול.

אינטליגנציה – אור – היכולת לראות בוודאות שהכל בא מהאור

32. ” ” עינייך יונים”

תקשורת טהורה ועמוקה מאוד של אהבה היא כאשר זוג אוהבים מסתכלים זה בעייני זה מתוך שקיפות גמורה, ללא מחיצות.

חיבור אינטימי יותר ממה שיש בזיווג גופני.  מבט של קרבה, התמסרות, התפעלות הנפש, צלילה לתוך הזולת .

“עינייך יונים” – כמו זוג יונים שמסתכלים תמיד זה על זה ומתענגים זה על זה, כך יהיה קשר אהבה בדבקות נפלא ועצום.

הסתכלות עין בעין  זה חיבור אנרגטי שזורמת מעין לעין . כמו בנשיקה רוח ברוח, רוח האיש רוח האישה .

הסתכלות של ברית לבבות חזקה. ביטוי רוחני בין הנשמה לבוראה. כאשר העניים נפגשות ישנו זרם אור ואהבה מופלאה שמתחיל לזרום בינהן.

רבי נחמן – האדם משגר החוצה גל של אור, הבל דק הבוקע מעיניו , ומתוך האויבקט וכך נרשם בבית העין ובמוח.

“עין רואה – ולב חומד – כל מראה מלבב מעורר תמיד את הלב.

אינטליגנציה –  ראיה – היכולת לראות את מה שאתה רוצה ולהראות. 

לקורס ייעוץ זוגי משפחתי – לחץ כאן