האם בני אדם זוכרים את העתיד, כמו שהם זוכרים את העבר? לכאורה מה ההבדל? למעשה אנחנו זוכרים את העתיד כמו שאנחנו זוכרים את העבר. אם בעבר – לפני יומיים יצאת לסרט עם חברים אתה זוכר בדיוק איך זה היה. אם בעתיד – בעוד יומיים תצא לסרט עם חברים אתה זוכר בדיוק איך זה יהיה. למעשה אתה זוכר את העבר כמו שאתה זוכר את העתיד. ההבדל הוא שזה כבר היה וזה עוד יהיה. תמהים? מרימים גבה? בשאלה הזו עסקו מדענים רבים. עבור רוב בני אדם העבר הוא מוחלט, זה היה ולכן אפשר לזכור כל פרט, העתיד יכול שיתרחש ויכול שלא להתרחש כפי שתוכנן, מכאן הבעיתיות שבאמירה: “אני זוכר שמחרתיים יצאנו לסרט” או אני זוכר שטיילנו בירושלים בחודש הבא”
כאשר רציתי לבדוק איך אפשר לזכור את העתיד התחלתי להשתמש בזה באופן מעשי. לדוגמה, כאשר הבן הקטן שלי היה שואל אותי: “אבא האם אפשר ללכת מחר לסבתא”? הייתי עונה לו: “אני לא זוכר שהיינו אצל סבתא מחר” שמתי לב שאירועים שתכננתי בעתיד ושזכרתי לגביהם פרטים במדויק, התרחשו בעתיד. אירועים שלא זכרתי לגביהם פרטים מדויקים או פשוט לא באמת רציתי, לא התרחשו בעתיד. הבנתי שהעניין הזה של לזכור את העתיד הוא סוג של זימון, מיקוד וריכוז ברמה שהייתה דומה לזיכרון של משהו שקרה בעבר. ואז התחלתי להשתמש בזה ככלי להגשמת יעדים. זה חזק וזה עובד. ממש תרופה. מאז אני משתמש בביטוי “אני זוכר” גם כאשר אני מדבר על דברים בעתיד.
ד"ר דני לוסקי הוא יוצר ומפתח "רפואת ספר יצירה",
32 האינטליגנציות ומבחני אינטליגנציה חדשניים i32.
כתב עשרות ספרים על בריאות, סודות ההצלחה,
מיסטיקה וקבלה בהשראת סודות ספר יצירה.