סוגי פסיכותרפיה

“הפסיכותרפיה מיועדת להפחתת התנהגות חריגה אצל בני אדם באמצעים פסיכולוגיים. יעדי הפסיכותרפיה כוללים: שינוי התנהגות לא מסתגלת, צמצום או חיסול תנאים סביבתיים מעוררי דחק, הפחתת רגשות שליליים, שיפור כשירויות בין אישיות, פתרון קונפלקטים אישיים, שינוי הנחות יסוד שגויות של אדם על עצמו, וטיפוח דימוי עצמי חיובי יותר.” 

קיימות גישות טיפול רבות בפסיכותרפיה, 
הנה החשובות שבשיטות הפסיכותרפיה:

1. פסיכותרפיה בגישה הפסיכואנליטית שייסד זיגמונד פרויד. פסיכותרפיה שמדגישה את תפקידם של תהליכים לא מודעים בקביעת התנהגות תקינה וחריגה גם יחד. לפי פרויד התנהגות האדם נובעת מפעילות הגומלין בין שלושת המרכיבים העיקריים של הנפש: פסיכותרפיה – האיד שהוא מקור האנסטנקטים המולדים (אנסטנקטים של חיים- דחפים בונים שטבעם מיני, ואנסטנקטים של מוות- שהם דחפים הרסניים), והוא פועל לפי עקרון העונג- סיפוק מידי של דחפים בלי התייחסות למציאות או למוסר. פסיכותרפיה – האגו שמתפתח בחודשי החיים הראשונים, שמתווך בין דרישות האיד לבין המציאות החיצונית. והאני העליון פרי ההפנמה של איסורי וערכי המוסר של החברה (מצפון). פסיכותרפיה – הפרעת נפש מתפתחת כתוצאה מקונפלקטים לא פתורים, עקב היעדים השונים של שלושת חלקי הנפש. פרויד הבחין בין שלושה סוגים של חרדה: חרדת מציאות שנובעת מסכנות בעולם החיצוני, חרדה נוירוטית הנגרמת מדחפי האיד המאיימים לפרוץ את מחסומי השליטה של האגו, וחרדה מוסרית שנובעת מפעולה אמיתית העומדת בסתירה לאני העליון ומעוררת רגשי אשם. על מנת להתמודד עם החרדה, האגו משתמש לפעמים במנגנוני הגנה לא רציונליים ומדחיק את הרעיונות המכאיבים לתת מודע במקום להתמודד אתם. הטיפול הפסיכואנליטי נועד לחשוף זכרונות, מחשבות, פחדים וקונפלקטים מודחקים. פסיכותרפיה – על מנת לשחרר את המטופלים מן הצורך לבזבז אנרגיות על הדחקה, ועל מנגנוני הגנה אחרים, ובנוסף לגייס את משאבי האישיות שלהם למציאת פתרונות מודעים לחרדות שגרמו להדחקה. בדומה לטיפול האישי, מטרת הטיפול הזוגי הפסיכודינמי, לסייע לשני בני הזוג לחשוף קונפלקטים שנמצאים בתת מודע וגורמים לקשיים בחיי הזוגיות. פסיכותרפיה – הפסיכואנליזה משתמשת בטכניקות כמו אסוציאציות חופשיות, ניתוח חלומות, ניתוח התנגדות, וניתוח העברה, על מנת לחשוף את תת המודע.
2. פסיכותרפיה בגישה ההתנהגותית: פסיכותרפיה המדגישה את תפקיד הלמידה בהתנהגות האדם. שורשי השיטה פסיכותרפיה נעוצים במחקרם של פבלוב, על ההתניה הקלאסית, ושל תורנדיק וסקינר על ההתניה האופרנטית. פסיכותרפיה – ג’ון ווטסון הוא זה שהביא לקידום פסיכותרפיה בגישה ההתנהגותית לפסיכולוגיה. לפי פסיכותרפיה בשיטה זו חרדה היא תגובת פחד מותנית, והדחקה היא עצירת מחשבה שקיבלה חיזוק מהפחתת חרדה. מוקד הריפוי בשיטה זו הוא שינוי התנהגויות, סילוק תגובות רגשיות לא רצויות ולמידת תגובות רצויות, ע”י שימוש בטכניקות לשינוי התנהגות שמבוססות על עקרונות הלמידה, כמו: חיזוק חיובי, שימוש בגירויים מרתיעים, שלילת חיזוק, הקהיית רגישות, עיצוב התנהגות רצויה, ובניה מחדש של הקוגניציות.
3. פסיכותרפיה בגישה הקוגניטיבית – התנהגותית: החשובים במייסדי פסיכותרפיה בגישה זו הם אליס ובק. פסיכותרפיה בגישה שצמחה מהפסיכולוגיה הקוגנטיבית, שמדגישה את השפעת המחשבות על ההתנהגות, והן מהביהביורזם . ומתבססת על האמונה כי תהליכים קוגנטיביים משפיעים על הרגש, על ההנעה ועל ההתנהגות. הנחת היסוד של פסיכותרפיה הטיפול הינה כי רגשות לא נעימים הם תוצאה של פירוש מוטעה או לא הגיוני לאירוע או מצב. מה שגורם לקשיים רגשיים והתנהגותיים. ואם נשנה מרכיבים קוגנטיביים, גם הרגשות וגם ההתנהגות ישתנו.
4. פסיכותרפיה בגישה ההומניסטית: פסיכותרפיה בגישה זו יוצאת מתוך הנחה כי לבני אדם יש את החירות והאחריות לשלוט בהתנהגותם. קרל רוג’רס ייסד פסיכותרפיה “הטיפול המתמקד במטופל כאדם” שמטרתו לסייע למטופלים להיות מסוגלים לקבל את עצמם ולהיות הם עצמם. תפקידם של המטפלים לבנות אקלים פסיכולוגי בו המטופל יכול לחוש מקובל, מובן, ומוערך כבן אדם ללא תנאי או הסתייגות. ולאפשר לו לחקור את תחושותיו ומחשבותיו האמיתיות, ולקבל רגשות שנאה, כעסים, ותחושות מכוערות כחלק מעצמו. על מנת לקבל את עצמו יותר, ולהיות פתוח יותר להתנסויות חדשות ולזוויות ראיה חדשות, וכך להפוך לבעל שילוב אישיות מוצלח יותר.