“בפועל אין גוף –  בפסיכותרפיה הגוף אינו יישות נפרדת” זו אמירה שאפשר לשמוע אותה בכיתה, לקרוא עליה בעבודה של רייך של דיכטוולד, או של נירה נאמן וזה דבר אחד. להבין את האמירה הזו באמת, לחוש אותה, לדעת את עומק המשמעות שלה ניתן רק דרך החוויה’ וזה דבר אחר לגמרי בפסיכותרפיה. את הגוף אנחנו מתארים בדרכים שונות, אנחנו מתארים את הכאב, את העונג, את התנוחה, את היציבה, את שפת הגוף בפסיכותרפיה. אבל האמת היא שאנחנו מתארים את נפתולי הנפש ואת מכאובי הנשמה או את השמחה שבה בפסיכותרפיה. כאשר אנחנו אומרים פיק ברכיים אולי אנחנו מדברים על הברכיים ברמה פיסית אבל מתכוונים לפחד שנמצא בברכיים בפסיכותרפיה. כאשר אנחנו אומרים “צרות עין” רובנו כבר לא רואים עניים צרות ברמה פיסית אנחנו כולנו רואים את החושך שעולה מצרות העין. גם הביטויים “חרון אף”, “לשון חדה”, “ארשת פנים”, “הלמות לב”, “כאב גב”, “חריקת שיניים”, “קשה עורף”, “היקשה ליבו”, “שפתיים קפוצות” ,”הדם עולה לראש” וביטויים רבים אחרים מבטאים מצב נפשי ולא מצב גופני בפסיכותרפיה. “כשיש לילד עצירות, מזמינים את רופא הילדים. מדוע לא תדע האם, הגננת או המורה לגיל הרך לטפל בעצירות שמקורה בחסימה רגשית של המעיים.” רייך, ו. (1991) ממקור ראשון בעריכת אדם, ג. עמ’ 6. אין ספק הגוף אינו ישות נפרדת בפסיכותרפיה, הגוף הוא ביטוי של הנפש כמו שהנפש מבטאה את עצמה דרך הגוף. הגוף הוא הבית של הנשמה, או מקדש של הנשמה על פי הבודהיזם והיהדות. הגוף מספר את סיפור הנפש בפסיכותרפיה, הגוף מפטפט ללא הרף, לעתים הוא גם צועק בקול רם ולעתים הצעקה היא באמצעות השקט המחריש אוזניים בפסיכותרפיה. דברים אלה ששמעתי במהלך האינטנסיב היהדהדו באוזני בעצמה גדולה ועל אף שאני מכיר באופן אישי היבטים שונים של עבודת גוף נפש בפסיכותרפיה, כפי שהדברים נאמרו, היכן שנאמרו הם היו כמו סכין חדה שחתכה את המחשבה ופילחה לה מקום של קבע. מתוך האינטנסיב לפסיכותרפיה יצאתי לעבודה הזו והיא לקחה אותי למחוזות רחוקים, אל המקורות היהודיים ואל עולם האינטליגנציות כפי שחקר אותו גרדנר ובמיוחד אל החוויה האישית שהיא הייתה במלוא עצמתה בפסיכותרפיה. הגוף מבטא את עצמו בדרכים שונות: דרך פעימה, מרכוז, קרקוע, מיקוד, נשימה, החזקה, תנועה, קשרים ויחסים בפסיכותרפיה. הגוף מבטא תכנים וגם את מסגרת התכנים בפסיכותרפיה– מה ואיך. שפת הגוף היא חדה, אינטואיטיבית, היא חסרת פשרות, ללא מסכות בפסיכותרפיה. הגוף חוקר ונובר, הוא נוכח ומשתתף גם כאשר אינו נע. הגוף מבטא את עצמו באמצעות שפת הגוף שהיא הביטוי של התנאים החברתיים והתרבותיים. וכן דרך תנוחות הגוף, היציבה וההבעה ואלה מבטאים את תפיסות העולם, האמונות וההשפעות החינוכיות. הגוף רושם הכל, כל מצב נפשי נרשם בתווי הגוף, בתנוחות הגוף, בשפת הגוף ובאחיזה של הגוף.

בפסיכותרפיה הגוף הוא הבית של הנשמה, אלא שלא תמיד חשים בבית בתוך הגוף, לעתים חשים כמו בתוך בית שכור, לעתים חדר מסוים בבית לא אוהבים ויש בבית גם מחסן ויש מקומות בבית שלא מתקרבים אליהם. הבית הוא הגוף והוא גם האנשים שנמצאים בבית ומבקרים אותו, האנשים שמחבקים אותו – ההורים, האחים, החברים, בן ובת הזוג. הגוף מקבל וזוכר את משמעויות ה”בית”. בפסיכותרפיה החיים הם סוג של תנועה גם כאשר אין תזוזה. החיים הם תנועה ושינוי. התנועה בגוף נוצרת דרך פעימות. בפסיכותרפיה על פי רייך (1991) צריכה להיות התאמה בין קצב הפעימות לבין הסביבה. חוויות יוצרות התכווצויות שרירים ומועברות דרכם כזיכרון. טראומות מקובעות בשרירים והופכות ל”שריון” השריון בגוף דומה למנגנוני ההגנה בפסיכולוגיה. את השריון כמו את מנגנוני ההגנה יש להסיר בזהירות ולאט. הסרת השריון יתן את התוצאה של האיכויות בגוף – יציבת גוף. השריון יופיע בין חגורות הרוחב בגוף לבין חגורות האורך. כמו על פי הגישה ההוליסטית גם על פי רייך קיימות 7 חגורות רוחב בגוף והם מקבילות לאיזורי האנרגיה על פי הצ’קרות. השריון מופיע בין חגורות הרוחב (הצ’קרות) ובין חגורות האורך (מרידיאנים)  השריון הוא חסימה שמופיעה בצורת התכווצויות או כאב בגוף ובדרך זו ניתן לאתר ולאבחן אותו. חסימה היא כמו סכר אשר משני צידיו מופיע חוסר איזון, בצד אחד יש הצפה ובצד שני יובש. את החסימה (הסכר) יש לשחרר באטיות. על פי קלמן שריון נוצר כתוצאה מהעלבות. ואילו על פי לואן ורייך השריון נוצר כתוצאה מטראומות התפתחותיות וכתוצאה מחוויית המילה “לא” חווית העלבון על פי קלמן היא פגיעה רגשית “אינך מבין דבר” כדרך להדגשת נחיתות הילד וניצול רגשי כדי לספק צרכים נרקסיסטיים. העלבון נשאר בזיכרון הגופני ויוצר את השריון. הגמשה, המסה, או פירוק השריון אפשרי דרך עבודת גוף – מגע, תנועה, נשימה וקולות. העבודה שנעשית בגוף תהייה ברמות שונות כולל עבודה באמצעות תוקפנות ואגרסיה שכן רק מי שמכיר וחווה תוקפנות יכול לבחור להניח לתוקפנות. אדם שאינו מכיר את הצד התוקפני שבו, לא תהייה עבורו דרך להתמודד עם “אוייב” שאינו מכיר והוא גם לעולם לא יוכל להיות אדון על התוקפנות שלו. פיתוח האסרטיביות, כלומר הכרות עם התוקפנות שבך באמצעות קרקוע עשויה למנוע תוקפנות, במקרה זה קרקוע ימנע “נפילה”. על פי קלמן נפילה היא חרדה ראשונית ובסיסית, היכולת לנפול היא גם היכולת להתמודד עם פחד וחרדה. קרקוע דרך עבודת גוף מאפשר פיתוח אסרטיביות ויכולת התמודדות טובה עם הפחד מ”נפילה”. קלמן אומר שהמנוע של האנרגיה הוא הקרקוע, הטענה אנרגטית בצורת הליכה, אחיזת רצפה. למעשה הורדת אנרגיה כלפי מטה כדי לקבלה בחזרה כלפי מעלה. עקרונות הריקוד, במיוחד ריקוד אינדיאני או ריקוד אפריקני שבהם הרגליים “נכנסות” בחוזקה לקרקע הם צורה יעילה לקרקוע. ניתן להבין את הצורך ב”קרקע” בטוחה דרך תיאוריית התפתחות האבולוציה על פי דארווין. האדם היה בתחילת דרכו דג, אחר כך זוחל, אחר כך עמד על ארבע ולבסוף עמד על שניים. בדרך זו גם בני אדם מתפתחים בהתחלה הם כמו דג בבטן אימם, כאשר הם יוצאים לעולם הם זוחלים, הולכים על ארבע ובסוף על שניים. ה”קרקע” שקיבלנו במהלך ההתפתחות שלנו היא האחיזה, זו העמידה על שתי הרגליים – קרקוע. ללא מגע וללא עמידה איתנה על הקרקע כמו אין אדמה מתחת לרגליים “תלוי”. כאשר ילד מתבונן במבוגר  הילד רואה את עצמו. כאשר המבוגר רואה את עצמו במקום לראות את הילד, הילד לא יוכל לקבל את עצמו בחזרה. מצב זה יוצר קרקע חסרה להתפתחות הילד. אלה הם חוויות שהגוף זוכר והם יופיעו בצורת התכווצויות וכאבים בגוף. כאשר אדם מתעלם מהתחושות שלו ומהחוויות שחווה ומסתיר אותם במחסן האחורי, במקום להוציא אותם דרך הלב הם יופיע בחלק האחורי של הגוף – הם יופיע בצורת כאב באגן האחורי, בגב, בצוואר מאחור, ובראש.

תיאוריית “האינטליגנציות המרובות” בפסיכותרפיה
תיאוריית “האינטליגנציות המרובות” של הווארד גארדנר (1983Gardner ), חוללה מהפכה בתפיסת האינטליגנציה המקובלת. היא הביאה ראיות לכך שהאינטליגנציה האנושית אינה ישות שכלית אחידה, אלא צירוף של אינטליגנציות נפרדות. לכל מאפייני האינטליגנציה יש מיקום מובחן במוח, והמנגנונים הייחודים של עיבוד מידע והבעתו משפיעים על הבנתנו את היכולת האנושית לחיות ולתפקד בעולם הסובב אותנו. פרופ’ הווארד גרדנר – פסיכולוג ונוירולוג, הטיל ספק בתקפותה של מדידת ה-IQ, בהדגישו את השונות המאפיינת את היכולות האנושיות, ובכך הרחיב את שדה הראייה של הפוטנציאל האנושי אל מעבר לגבולות הצרים של ה-IQ. לפי גרדנר, אינטליגנציה היא יכולת של אדם לפתור בעיות. פתרון הבעיה צריך להוביל לתוצרים הניתנים להערכה ומדידה. גרדנר הציע לבחון כיצד אנשים מתמודדים עם מצבי חיים שונים בהדגישו את רב-ממדיותה של האינטליגנציה האנושית, שבאה לידי ביטוי ברבדים רבים במערכת גוף נפש, כמכלול של עשר אינטליגנציות או יכולות אנושיות מובחנות. אינטליגנציות אלו שונות זו מזו ויכולות לחבור יחדיו בתפקוד היומיומי. גרדנר התבסס על ההיבט הנוירופסיולוגי. לתינוק שבא לעולם יש מערכת סבוכה ומורכבת של מערכת עצבים המורכבת מנוירונים. נוירונים אלה ממתינים לאריגתם המשותפת ולחיבורם לכלל מערך פעיל של פעולות חשיבה. הקשר האקטיבי בין הנוירונים  הוא שמקנה למערכת את תכונותיה, משמעותה ועיצובה. עיצוב המערכת קובע בסופו של דבר מיהו הפרט ואלו כישורים יהיו לו. אי פיתוח כישורים אלו פירושו ניוון פונקציונאלי של חלק מהמערכת העצבית. המחקרים הנוירופיסיולוגיים  מראים, שעיקר הקשרים מתבצע דרך ההתנסות, ובעיקר בשלבים של הגיל הרך ובבית- הספר היסודי. ממדי האינטליגנציה שהוצעו על יד גרדנר הם: אינטליגנציה לשונית, אינטליגנציה לוגית-מתמטית, אינטליגנציה מרחבית, אינטליגנציה מוסיקלית, אינטליגנציה תנועתית, אינטליגנציה בין – אישית, אינטליגנציה תוך – אישית, אינטליגנציה נטורליסטית, אינטליגנציה מוסרית, ואינטליגנציה הישרדותית. כל אחת מאינטליגנציות אלו מופיעה אצל כל אדם, ב”מינון” כלשהו, כך שאנשים יכולים להיות אינטליגנטיים בתחומים כמו במוסיקה, בתנועה, ביחסים בין-אישיים, ולאו דווקא בתחום הלשוני או הלוגי – מתמטי, כמקובל בתפיסה המסורתית. לכל אדם פרופיל אינטליגנציות ייחודי משלו, המעצב את אישיותו, את תפיסותיו והבנתו את העולם, ואת התנהגויותיו. פרופיל זה אמנם תורשתי מיסודו, ונטייתנו לאינטליגנציות מתגלות כבר בגיל צעיר, אולם המשך התפתחותן, או עיכוב התפתחותן, תלוי בגורמים סביבתיים, כגון: גישה למשאבים או למומחים שניתן להסתייע בהם. גורמים היסטוריים, תרבותיים, גיאוגרפים, משפחתיים או נסיבתיים. לאור העובדה שלאינטליגנציות יש בסיס נוירו – ביולוגי, מכלול האינטליגנציות שלנו משתנה ללא הרף במהלך חיינו. גרדנר טוען שניתן לשפר ולפתח כל אינטליגנציה בהשפעת הסביבה, באמצעות חשיפה, גירוי ואימון מתאימים, וכי יעילותם של האינטליגנציות תגבר ככל שתעלה רמת המוטיבציה לכך. לחילופין התפתחותן של האינטליגנציות תעוכב בהיעדר חשיפה ואימון. בעידן שבו הידע הפך למשאב העיקרי של האנושות, הוא גם איבד את תוקפו . הידע האנושי מכפיל את עצמו כל שנה וחצי בקירוב, דבר זה מחייב למידה של תבנית (מנוע חיפוש) באמצעותה ניתן להגיע אל הידע במקום לשנן את הידע. האדם העתידני ילמד עקרונות שמהם יבנה תבניות ליצירת מצרפיות של אינטליגנציות באמצעותם יגלה את הידע הנחוץ לצורך פתרון בעיות במצבים שונים במופעים של מקום וזמן. אם נשלב את התאוריה של גרדנר והתאוריה של רייך, נמצא כי הגוף הוא מאגר המידע הגדול ביותר וגם האמין ביותר, שכן הגוף אוגר את ההתנסויות ואינו שוכח אותם לעולם. המידע הזה מופיע בתוך השרירים והרבה פעמים הוא זועק מתוך הכאב המופיע בשרירים.

גוף האדם – פסיכותרפיה גופנית
החושים הם אחדות המתארים את חוכמת הגוף ואת הנפש כיחידה אחת, מכלול שלם אחד.
החלוקה של המערכות בגוף האדם כפי שהיא מוכרת – נשימה, חיסונית, שלד ותנועה, פנימית הורמונאלית, לב וכלי דם, שתן, רביה, עיכול ועצבים נוצרה כדי להקל על ההסבר הרפואי בהקשר הפיסי. על פי ספר יצירה החלוקה של כל המערכות בגוף היא לשנים עשר כדי לאפשר התבוננות בקשרים בין גוף ונפש וכן להתבונן בקשר בין איברים חיצוניים לבין איברים פנימיים וההשפעות ההדדיות. בחלוקה הייחודית הזו מתקבלות באופן מפתיע הבנות חדשות בקשר גוף נפש וקשר חושים ומנהיגים בנפש והשפעתם על רפואת הגוף ורפואת הנפש. הגוף והנפש הם סולם, רבדים, שיש להם ביטוי בארבעה עולמות: עולם העשייה, עולם היצירה, עולם הבריאה ועולם האצילות. עולם העשייה הוא הגוף הפיסי וקשור לרצון לקבל לעצמו בלבד דרך בריאות הגוף, צרכים בסיסיים, אוכל וקורת גג. עולם היצירה מתייחס לרגשות, לתשומת הלב והאהבה שאדם צריך. עולם הבריאה קשור לצד השכלי, להצלחה ולהכרה במקום הייחודי בפסיפס האנושי. עולם האצילות קשור לנשמה ומתייחס לקשר של האדם עם הסביבה ולרצון לתת מעצמו לאחרים. שנים עשר החושים כוללים את הפעילות האנושית בארבעה רבדים – פיסי, רגשי, שכלי ורוחני, את הרצון ואת הייעוד ליצירה וקיום חיים שלמים – גוף נפש, חומר ורוח. שנים עשר החושים מקיפים את כל הפעילות האנושית –  כוח הרצון, כוח החיים, נשימה, תנועה, אכילה, היכולת לחשוב, לחוש, לעבד נתונים, לתקשר עם הסביבה, לגדול ולהתפתח על פי תוכנית אב, לתחזק את הגוף במשך שנים רבות וליצור חיים חדשים מתוך ייעוד ותכלית. שנים עשר החושים הם אחדות המתארת את הגוף ואת הנפש כיחידה אחת, מכלול שלם אחד.

אינטליגנציות בארבעה עולמות – פסיכותרפיה הוליסטית גופנית
על פי התפיסה הקבלית של ספר יצירה, ארבע העולמות מבטאים את כל היש, הם יוצרים רצונות מנוגדים ומשלימים המאפיינים צרכים ואתגרים משתנים לחיים מלאים. החלוקה לארבעה משקפת את הקשת השלמה של החיים – ארבעה יסודות: אויר אש מים אדמה. ארבע מציאויות: דומם צומח חי מדבר. ארבע משימות חיים: אהבה קריירה כסף בריאות. ארבעה גופים: פיסי רגשי שכלי רוחני. ארבע חיות הקודש: שור אדם אריה נשר. ארבעה תהליכי יצירה: מחשבה מילים מאמץ מציאות. ארבע דרגות התהוות: גוף נפש רוח נשמה. ארבעה סוגי ריפוי: תנועה תזונה אנרגיה מודעות. ארבעה סוגי תקשורת: תומך אנליטי משימתי מבטא. ארבעה סוגי מורים: פותר בעיות מוקיר מכוון מאתגר. מציאות ארבע העולמות מחייבת שכלול מתמיד של אמנות האבחון וחוכמת הטיפול לצורך צמיחה. בכל אחת מהאינטליגנציות מתבקש איזון בין הרצון לקבל ובין הרצון לתת, בין הזכר ובין הנקבה שבכל אינטליגנציה כדי להשלים ולסגור מעגל. חוסר איזון בין שני הרצונות לאורך זמן יגרום לתקלות או מחלות ויחייב תיקון. בכל אחת ממשימות החיים עולה הצורך באהבה, שמחה, אושר הצלחה, הערכה, והכרה. חוסר בצרכים בסיסיים יגרום לתפקוד לקוי, תקלות ומחלות. כל אחת מהאינטליגנציות מכילה את יתר האינטליגנציות האחרות כך שניתן ללמוד, לחקור, לתחזק, לשכלל, לאבחן או לטפל בכל אחת מהן בנפרד. צירוף מספר גדול של אינטליגנציות באמנות האבחון ובתהליך הטיפולי, יגדיל את הוודאות בתוצאה הרצויה.

כל אחת מהאינטליגנציות היא משוב ומראה של רעותה ולכן מצב כל אחת מהן מעיד על המצב של זו הקרובה אליה ושל מצב כל האינטליגנציות. ההשפעות של אחת על רעותה מתקזזות כך שניתן לראות על פי התוצאה את מידת כוח הרצון שכל אחת מהן מפעילה. מבחן הרצון והכוונה נמדד על פי התוצאה. לכל אינטליגנציה יש השפעה מוחלטת על כל היתר האינטליגנציות, ההשפעה הזו אינה מבטלת ואינה משנה את היכולת של כל האחרות להשפיע כמידתן.

 ההתבוננות ככלי לטיפול פסיכותרפיה הוליסטית וגם גופנית
חווית ההתבוננות וההתעסקות עם הגוף שלי במשך חמישה ימים רצופים עם קבוצה אוהבת ותומכת חוללה שינוי בלתי הפיך בגוף שלי וכן בגישה שלי אל הגוף שלי, אל “הבית” שלי ואל הרצון שלי לחזור “הביתה” אל הגוף שלי. העבודה בקבוצה בראה צורך עמוק לחזרה אל הבית המוכר והידוע, אל האהבה הישנה אל “אמא אדמה” אל הידיעה שיש לי גוף והוא מקדש הנשמה שלי. התחדדה היכולת שלי להבין שהגב הכלכלי שלי, הגב המשפחתי שלי, הגב של בת הזוג שלי, הגב של הילדים שלי, כל אלה הם בעצם הגב הפיסי שלי. הידיעה שיש לי גב בעבודה שאני מגובה בשליחות שלקחתי על עצמי, זה הגב האמיתי שלי והוא אשר מחזיק את הגב הפיסי שלי. הגב הנפשי שלי הוא הגב הפיסי שלי. אין קיום נפרד לגב הפיסי שלי כמו שאין קיום נפרד לגב הנפשי שאני מקבל מהסביבה שלי. זו משמעות הכלי והאור. הכלי אינו יכול להתקיים ללא האור ומה יעשה האור אם אין לו כלי היכן לתת. כאשר הגב כואב אני יכול לבדוק את הגב הנפשי ואת הסביבה המספקת אותו או לטפל בגב הנפשי ובעמדות שלי לגבי מהו גב ומי הגב שלי באמת דרך הגב הפיסי שלי. העבודה על הגוף שלי אפשרית באמצעים רבים ומגוונים. אני יכול לדבר עם הגב שלי, לנהל איתו שיחות של ממש.

אני יכול כמובן לשוחח דרך הגב שלי עם גב של אדם אחר ובדרך זו להבין מהי המשמעות של “גב”. בתהליך “שיחה גב אל גב” שעשינו בקבוצה כאשר נגענו גב אל גב, שלושתנו רצינו לחוש יותר גב מאשר חצי מהגב שניתן לנו, שמתי לב שכל אחד ממש נלחם כדי לקבל יותר זמן גב. ובזמן הזה שהיה שם גב עם מי לדבר שוחחנו גב אל גב, התווכחנו, ליטפנו, רקדנו, התמוססנו לגמרי והורדנו את המסכות. שיחה גב אל גב היא לא כמו שיחה פנים אל פנים. בגב אל גב זה נראה כאילו אף אחד לא רואה ואפשר ל”גנוב” ליטוף ו”מריחה” נוספת, אבל האמת היא שגב אל גב זו האמת במערומיה, זה הילד הקטן שמתחנן למגע וליטוף מבלי שיתבייש מבלי שיהיה צורך להתחבא, כי שיחת גב אל גב כבר ממילא מחביאה ולא מאפשרת חשיפה. דווקא העובדה שלא ניתן יותר לחשוף אז נחשפים. כמו לעשות אהבה בחושך, זה תמיד “עובד” יותר טוב. כמו הביטוי העוצמתי של החולשה.

כאשר הגב שלי כואב – לפסיכותרפיה הגופנית יש פתרונות
כאשר הגב שלי כואב אני יכול לדבר עם הגב שלי, אני יכול לצייר את הגב שלי, אני יכול להביט בגאווה בגב שלי, אני יכול לכתוב על הגב שלי שרים וסיפורים, אני יכול לעשות מדיטציה עם הגב שלי, אני יכול לעשות דמיון מודרך אל הגב שלי, כאשר הגב שלי כואב אני יכול לצעוק ולשחרר את הגב שלי, אני יכול להבטיח לו מחר טוב יותר אני יכול ללטף את הגב שלי, אני יכול לבצע הילינג ולשלוח אנרגיה חיובית אל הגב שלי, אני יכול להשמיע צלילים מרגיעים אל הגב שלי, אני יכול לנשום לתוך הגב שלי, אני יכול לשחרר אותו מהצורך לדעת כל דבר ותמיד להיות צודק כאשר הגב שלי כואב אני יכול להתכוון אליו ולתת לו את היחס המגיע לו, אני יכול לעסות את הגב שלי ולענג אותו, אני יכול לקבל אותו כמו שהוא בלי הרצון הקבוע שלי לשנותו אני יכול להניע את הגב שלי ולאפשר לו להשתנות לפי הרצון החופשי שלו. בכלל אני יכול לאפשר לגב שלי להיות מה שהוא רוצה להיות, כאשר הגב שלי כואב, אני יכול להפסיק לאמץ אותו בלי סיבה אני יכול לבנות על הגב שלי, אני יכול להבין אותו ולפרגן לו אני יכול לסמוך עליו, אני יכול ללמוד לקבל אותו אני יכול לכבד אותו אני יכול לרקוד איתו אני יכול להיות מחוייב לו כפי שהוא מחוייב לי, אני יכול לאפשר לעוד אנשים לתת לי גב , אני יכול לתת לו עזרה מפעם לפעם, ואז אני יכול להיות הגב של עצמי ובשבילי, אני יכול להיות שמח שזה הגב שלי, אני יכול לומר לו שהוא אחד יחיד ומיוחד, אני יכול לאהוב את הגב שלי ולהיות גאה בו. אם אני אתרגל את כל זה בהתמדה ובסבלנות הגב שלי יהיה גב חזק והוא יהיה גם הגב של הרבה אנשים שחסרים גב להשען עליו.

שניים צופים בנצפה אחד – מה זה קשור לפסיכותרפיה?
באחד השלבים במהלך האינטנסיב, הקבוצה התחלקה לקבוצות של שלושה משתתפים, כל פעם שניים מחברי הקבוצה צפו במשתתף השלישי ורשמו את מה שהם ראו. כל אחד משני הצופים יכול היה לבקש מהנצפה ללכת או לשכב על הרצפה, לזוז ממקום אחד למקום שני, כל זה כדי להבטיח שהצופה יבצע את עבודתו במסירות ובהתכוונות מלאה. הייתה לי הזדמנות לבדוק את מה שידוע כאפקט הפרפר בתורת הקוונטים ובדקתי האומנם ניתנה היכולת לצופה להשפיע על הנצפה. האם הנצפה משנה את התנהגותו בהתאם לאמונות, לכוונות ולרצונות שלי כצופה. התוצאה מהניסוי הקצר שביצעתי הייתה חדה כתער, בכל פעם  כאשר שיניתי את הכוונה שלי כצופה, התנהגות הנצפה השתנתה. כך כאשר עברה מחשבה בראשי כי הנצפה לובש מסכה ומשחק את הקשוח, כך זה קרה בפועל. גם אם זה לא קרה בדרך שאפשר היה למדוד את זה, אני ראיתי את מה שחזיתי, כך בדיוק התנהג הנצפה. ברגע שפעלתי מתוך חמלה וקבלה, ללא שיפוטיות וללא התבוננות ביקורתית, המצב השתנה והנצפה עבד באופן חופשי. אני ראיתי באופן ברור איך הנצפה משתנה בהתאם לרצונו ואמונתו של הצופה. התהליך כולו היה מרתק בעיני משום שבהתבוננות שלי על כל אחד מחברי הקבוצה במהלך דקות ספורות, ראיתי עשרות תכונות שלא ראיתי קודם במשך חצי שנה של הכרות וישיבה בכיתה משותפת. בדקות ספורות של התבוננות ממוקדת הבחנתי בהרבה מאוד פרטים. כך ראיתי סימטריה ואסימטריה בין צד ימין של הגוף לצד שמאל, ראיתי שלכל עין יש צבע אחר, לחיים בגודל שונה, צבע הפנים שונה, רגל קצרה ורגל ארוכה, יד ימין נוטה לאחור. בהתבוננות בין החלק העליון והחלק התחתון ראיתי איך לעיתים יש קשר רציף בין שני החלקים ולעתים כמו היו שני חלקים של אנשים שונים, ראיתי כובד בחלק התחתון לעומת החלק העליון, וראיתי קווי מתאר שאינם משלימים או תואמים בין החלק העליון והחלק התחתון. ראיתי אנרגיות חזקות בעיניים, ראיתי עמידה מגוננת, ראיתי את הכתפיים הצעירות ואת הידיים המבוגרות, ראיתי את החולשה של הגב התחתון וראיתי את השריון בבטן. ראיתי גוף מתכנס לתוך עצמו, הליכה זהירה ומדודה. ראיתי את הטראומות, והכאב בבטן ובאגן. ראיתי שימוש נכון ותדיר בידיים וראיתי הזנחה ורפיון של הרגליים. ראיתי את העוצמה ואת העומק בעיניים. ראיתי שהרגליים נמנעות והידיים בריאות ומלאות עשייה. ראיתי את ההליכה הרופפת וראיתי את העוצמה כאשר הגוף נח במאונך.

ומה ראו אצלי החברים בקבוצה. הנה דוגמה לטיפול פסיכו תרפי טיפול נפשי
החברים שלי לקבוצה ראו אצלי דברים שחיזקו אותי והוסיפו לי מבט חדש על מה שכבר ידעתי. החברים שלי ראו חוסר סימטריה בגוף ונטייה קבועה לצד ימין, גם בהליכה וגם במצב שכיבה. הם ראו מודעות לגוף והרבה אנרגיה. הם ראו את הילד שבי מתחבא ואף נעלם, הם ראו כפות רגליים של איכר נטועות חזק בקרקע וידיים חזקות ועדינות. הם ראו הליכה קפיצית, עורף וצוואר מבוגר אגן צעיר וחגורת כתפיים “מכובדת” הם ראו ראש מוביל קדימה עיניים צעירות הם ראו חוסר גמישות בברכיים יציבה פנימה, כמו שומר על כל צרה שלא תבוא.

אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו. זו פסיכותרפיה במיטבה!!!

שלדון ב. קופ (1999, עמ’ 185) בספרו “אם תפגוש את הבודהה בדרך הרוג אותו” אומר: “באם הוא עולה רגל או נוסע המחפש שילמדו אותו את האמת (או משהו) התלמיד לומד רק שאין דבר שמישהו אחר יכול ללמד אותו. הוא לומד, אחרי שהוא מוכן לוותר על כך שילמדו אותו, שהוא כבר יודע איך לחיות, שזה כלול בסיפור שלו. הסוד הוא שאין סוד. הכל הוא בדיוק מה שנראה שהוא! אין שם משמעויות נסתרות. לפני שהוא מגיע להארה, אדם קם בכל בוקר ועובד כל היום בשדותיו, חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב, הולך למיטה, עושה אהבה עם אשתו, ונרדם. אבל אחרי שהשיג הארה, אדם קם בכל בוקר ועובד כל היום בשדותיו, חוזר הביתה לאכול ארוחת ערב, הולך למיטה, עושה אהבה עם אשתו, ונרדם. דרך הזן לראות את האמת היא מבעד לעיני היום – יום שלך. זה רק הפקפוק חסר הרגש בחיים כמו שהם שמסבך אדם בקשרים. אדם לא זקוק לתשובה כדי למצוא שלווה. הוא צריך רק להינע לקיומו, לחדול מהטלת הפק המיותרת, הריקנית. סוד ההארה הוא כשאתה רעב, תאכל, וכשאתה עייף, תישן.

המאסטר של הזן מזהיר: “אם תפגוש את הבודהה בדרך, הרוג אותו!” אזהרה זו מצביעה על כך שכל משמעות שבאה מחוץ לעצמנו איננה אמיתית. כל אחד מאיתנו כבר השיג את דרגת הבודהה. עלינו רק לזהות זאת. פילוסופיה, דת, אהבת המולדת, כל אלה אלילים ריקניים. המשמעות היחידה בחיינו היא זו שכל אחד מאיתנו מביא אליהם. הריגת הבודהה בדרך, פירושה להרוס את התקווה שכל דבר מחוץ לעצמנו יוכל להיות המאסטר שלנו.” הקטע הזה מתוך ספרו של שלדון חיבר אותי לכל מה שלמדתי וחוויתי באינטנסיב ומסכם עבורי בצורה מיטבית את השבוע הנפלא. הגוף הוא הדבר האישי ביותר שלי, והסובייקטיבי ביותר. הוא חכם וזוכר, הוא אינו משקר ואינו עושה מניפולציות. כאשר הוא כואב הוא כואב. הוא המשרת הנאמן ביותר שלי, הוא מתמיד ומתאמץ ועושה גם את העבודות השחורות וגם את כל העבודות העדינות עבורי, הוא נעים ומלטף ומענג. הוא יודע לעשות אהבה, הוא אמיתי בלי סיפורים. הוא הבית שלי והמקדש שלי. הוא לומד ויודע איך ללמוד. הוא המורה הטוב ביותר שלי. הוא המאסטר שלי אין צורך לחפש בחוץ. אם אפגוש את הבודהה בדרך, אהרוג אותו.

מקורות

רייך, ו. (1991) ילדי העתיד. בתוך אדם, ג. (עורכת) וילהלם רייך ממקור ראשון. ירושלים (תרגום מאנגלית: אדם, ג.)

קופ, שלדון ב. (1999) אם תפגוש את הבודהה בדרך הרוג אותו/העליה לרגל של מטופלי פסיכותרפיה. פראג הוצאה לאור. (תרגום מאנגלית: דורית גינת)

דיכטוולד, קן. (1992) גופנפש/ המקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה. אלפא/זמורה ביתן.

גרדנר, ה. (1996). אינטליגנציות מרובות: התיאוריה הלכה למעשה. מכון ברנקו

וייס לטיפוח החשיבה.